תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, י׳

אורז ודוחן בתחלה מברך עליהם ב"פ האדמה והיכא דבשלו במ"מ. ולבסוף קאמר תלמודא ולא כלום. ופרש"י ולא כלום שאין צריך לברך עליו ברכה מעין שלש אלא בורא נפשות רבות לאפוקי מה"ג שכתבו שאורז ודוחן מברך עליהם בתחלה שנ"ב. קמחא דחיטי פירוש קמח קליות אומר ר"י ב"פ האדמה ולאחריו פסק ר"י ב"נ רבות. וכן הכוסס את החטה מברך לאחריו ב"נ רבות שלא מצינו בשום מקום שתקנו ברכה מעין שלש על האדמה ועל פרי האדמה דבפרקין דמפרש מעין שלש מאי היא לא מפרש רק על העץ ועל פרי העץ ועל המחיה ועל הכלכלה אבל על האדמה ועל פרי האדמה לא קאמר. כך כתב בה"ג. אבל ר"י נסתפק בדבר מדקאמר כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת וכו' עד וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש משמע אפי' אכלו חי דומיא דז' מינין דמדכר בהדי' מברך על האדמה ועל פרי האדמה בכוסס את החטה. אבל מבחוץ הגיהו מכתיבה אחרת ב"נ רבות. וכיון דאיכא פלוגתא בברכה אחרונה אין לאכול שום קליות או חטים שלוקות שלא נתמעכו יפה אלא בתוך הסעודה שברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה. וכן יש בירושלמי ר' ירמיה לא אכיל סלת מיומוי שנסתפק מברכה אחרונה. ומה שלא אכל אותן אפילו בסעודה דלמא סבירא ליה כרב ששת דלקמן דהביאו לפניו תאנים וענבים בתוך הסעודה מברך לפניהם ולאחריהם והא נמי להנך דמי. ומיהו לדידן כל דבר שבתוך הסעודה קודם ברכת המזון ברכת המזון פוטרו מברכה שלבסוף כמו שאפרש לקמן בעזי"ת. מיהו אם מסתפק בברכה ראשונה מה היא. מהם אומרים שהכל נ"ב או בפה"א. פר"ח שמברך בתחלה שהכל נ"ב דכיון דברכה ראשונה אין לה עיקר מן התורה כלל ואינה אלא משום שאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה והיכא דמסתפק מברך שהכל נ"ב. וכן פירש רבינו יוסף ז"ל דהיכא דמסתפק על פרי אחד אם הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך לכתחלה ב"פ האדמה. דקיימא לן על פרי העץ אם בירך ב"פ האדמה יצא ואע"ג דתנן דוקא דיעבד הא נמי כיון דמסתפק כדיעבד דמי. אבל בברכה אחרונה אם הוא מסופק בה לא יאכל כי אם על השולחן כדפרישית: