תשב"ץ קטן · סימן קי״ט, א׳

מהר"ם ז"ל מתפלל כל ברכה ראשונה עד למען שמו באהבה ואז מתחיל מסוד חכמים וכו' ואומר זכרנו לחיים בשב"א כי לחיים בפת"ח משמע לא חיים והכי משמע בנדרים (דף י') כיון דאמר לחולין בפת"ח ולא אמר לחולין בשב"א משמע לא ואינו אומר לחיים טובים עד וכתוב לחיים טובים דומה לסוחר כושי מתחלה שואל מעט ואח"כ שואל הרבה לכך מתחיל לחיים ואח"כ לחיים טובים וכן עשה דוד המלך בתחלה שאל על השגגות שנאמר שגיאות מי יבין וכו'. ואם שכח לומר זכרנו ומי כמוך חוזר לראש. וכן בהמלך הקדוש. ובאחרונות וכתוב לחיים ובספר חיים חוזר לרצה. אבל באמצעיות אם שכח לומר המלך המשפט חוזר לתחלת הברכה כי אמצעות אין להם סדר. אמנם בכל התפלה אם שכח לומר איזה דבר ורצה להבין ולכוון לתפלת החזן מראש ועד סוף יוצא בכך רק שיכוין כל תיבה ותיבה מפי החזן. ובעננו אינו חוזר כי כל ימים שאין בהם מוסף אומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין צריך לחזור [יש רוצים לומר כששכח החזן לומר עננו בין גואל לרופא ומתחיל לומר ברכות אחרות שיאמר עננו במקום שיעמוד אפי' אמר ברכות הרבה אח"כ ולא יחזור לרפאנו וקשה דאמרינן במגילה (דף יז) קראה למפרע לא יצא וכן בתפלה לכך נראה שיאמר עננו ואח"כ יחזור לרפאנו לסדר הברכות. ומה שאמרנו אמצעיות אין להם סדר היינו שאינו חוזר לסדר האמצעיות דהיינו אתה חונן דאילו בג' ראשונות אם טעה במחיה מתים או באתה קדוש חוזר לברכה ראשונה וכן בג' אחרונות. ולענין יחיד ששכח עננו בשומע תפלה אומר אותו באלהי נצור קודם עושה שלום. וכן המתענה בשבת יאמר עננו באלהי נצור. ע"כ]: