(הרשב"א ותו' פג"ה) תקנו חז"ל שלא לקנות בשר מגוי אע"פ שכל טבחי העיר ישראל דחיישינן לטריפות דשכיחי אע"ג דמיעוטא נינהו (חה"ר ובד"ה) ותו דאם הי' מותר לקנות מגוי הי' בדין לאסור למכור טריפות לגוי שמא ימכרנה לישראל וזה הפסד גדול ועכשיו מותר למכור לגוי טריפות שהרי אסור לקנות ממנו ואפי' ראה ישראל שישראל מכר לגוי וא"ל שכשירה היא יש לחוש שלהשביח מקחו א"ל כן אמנם התקנה לא היתה כ"א שלא לקנות אבל אם ראה שנפלה מיד גוי או שלקחה מהטבח והחזירה לו או שנתערבה בשל ישראל וכיוצ' בזה בכל אלו לא גזרו דלא שכיחי ואזלי בכהאי גוונא בתר רוב בשר שבעיר שאם רוב בשר שבעיר הוא כשר אמרינן שגם אותה חתיכה מכשירות היא ומ"מ בעל נפש יחוש למיעוטא דשכיח אפי' בכה"ג כדלעיל (סעיף ה') ובמקומות דאין הגוים קונים כשירות כמו טריפו' אי משום דמוזלי טריפות לגבייהו או מטעם אחר מדינא אסור בשר מיד גוי אפי' ברוב כשר בעיר דסתמייהו ממיעוט טריפות נינהו (ועיין לקמן סי' קי"ח) יתבאר בע"ה דרך קונים בשר ממקולי גוים ודין שולח על ידי גוי:
שמלה חדשה · סימן ס״ג, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.