השוחט בדבר המחובר לקרקע או לגוף כגון שן או צפורן המחוברים בב"ח שחיטתו פסולה דאו' דילפי' ויקח את המאכלת דבעי' דבר הניקח ובתלוש ובסוף חברו בקרקע אם בטלו (לרז"ה ור' ירו') דהיינו שאין דעתו לעקרו משם הוא בגמ' איבעי' דלא אפשט' אי הוה כמחובר ולחומרא דהוה ספיקא דאו' ואם לא ביטלו שדעתו לעקרו לא ישחוט בו לכתחלה מדרבנן (פר"ח וכ"כ הרז"ה והר"ן) משום גזירת מחובר ובדיעבד כשרה ונ"ל דבסתמא שחברו לא אסיק אדעתיה אם להניחו או לעקרו יש לנו להבחין בדבר שחיבר אם הדרך עולם שלא להניחו כגון נעץ סכין בכותל סתמא לא בטל עד שיבטלנו בדעתיה ואם הוא דבר שדרכו להניחו כגון ששתל קנה בארץ או צור בכותל סתמיה בטל אא"כ כוון שלא להניחו אם חבר דבר בקרקע ונשרש שם אפילו לא (ט"ז ופר"ח) בטלו ה"ל מחובר דהשרשתו משוי לי' מחובר לכל דבר:
שמלה חדשה · סימן ו׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.