השוחט לשם חטאת נזיר או עולתו או שלמיו שחיטתו פסולה דכיון דמזכיר שם נזיר אמרי הרואים בצינעא נדר (גמ' ורש"י חולין דמ"א) זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ואף ע"ג דאלו קרבנות טהור הן והאידנא כ"ע טמאי מתים נ"ל דה"ט דלאו כ"ע דינא גמירי וסברי דכשנודרין נזירות אפילו האידנא מביאים קרבנות אחר ל' יום א"נ כיון דבזמן הבית נאסר חשוחט לשם קרבנות אלו גם עתה לא בטלו חז"ל הגזרה כיון דאיכא דטעו גם האידנא ונ"ל דבהא אין צריך שיאמר זו עולת נזירתי ביו"ד (כמ"ש לעיל) גבי חטאת דכיון דמזכיר שם נזיר מוכחא מילתא דלנזירותיה קאמר דאי רוצה להתנדב מ"ש נזיר דנקט הא כל מעשה עולה או חטאת שוה אלא דלחובתו קאמר ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו ידעי' ביה דלאו נזיר הוא אסורה כיון דעיקר נזירות הוא דבר הנידר טעו אינשי ואמרי דהאי נמי נדר הוא:
שמלה חדשה · סימן ה׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.