אבל שחיטתו פסולה מדרבנן בין שאמר הריני שוחט לשם עולה או הריני שוחט לעולה או שחיטה זו לעולה או ה"ז עולה או זה עולה וכן לכל קרבן הנידר ונידב וטעם שהרואים יסברו שזו נדבה גמורה דאורייתא היא וקדשים בחוץ נאכלים וכן האומר זו לעולתי חיישינן שיאמרו נדר בצינעה והשתא מפריש לה ומ"מ לא גזרו עליו חז"ל איסור הנאה כקדשים וכן בכל מקום שנזכר בסימן זה פסולה או אסורה היינו באכילה דרבנן ולא בהנאה דלא החמירו בו כ"כ ותו דכוונתם היה בגזירתם כדי שיזהר כל אדם מלומר כן ודי אם גזרו עליו איסור אכילה שמחמת זה ישמור פיו ולשונו:
שמלה חדשה · סימן ה׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.