כל היכא דאסרינן לעיל משום שוחט לשם קדשים אין חילוק בין תמימים לבעלי מומין דפעמים אין המום ניכר ואפילו גדולים וניכרים כגון חתיכת יד או רגל ולא היה מכוסה בשעת שחיטה דלא פלוג רבנן ונ"ל דאפי' לקרבן שאינו קרב ממין זה כגון נקבה לעולה וכדומה ואפילו תור או בן יונה לפסח או לשלמים דכיון דמין מזבח הוא לא בקיאי בני אדם לחלק ואמרי דאי ליכא שה לפסח מקריבין אפילו עוף ותו דקי"ל דמכל מקום קודש הוא ודווקא מין הקרב אבל שוחט אווזין ותרנגולין או חיות כשרה דכ"ע ידעו דלאו מין מזבח הוא כלל וה"ה תורים קטנים שעדיין לא הזהיבו נוצותיה או בני יונה גדולים שהצהיבו נוצותיה ג"כ לאו מין הקרב לגבי מזבח הן וידעו ביה:
שמלה חדשה · סימן ה׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.