השוחט לשם קרבני יולדת שחיטתו כשרה דאין זה בא בנדבה ואפילו יש לו אשה לא חיישי' שמא ילדה אשתו או הפילה וחייבת קרבן דאי איתא היה לה קלא ולכן אי נודע שילדה או הפילה ואמר בשעת שחיטה לקרבן אשתי פסולה מפני מראית עין כדלעיל ונ"ל דווקא כשילדה בקרוב אבל הרחיקה לידתה אע"ג דבזמן בה"מ לעולם מחוייב הוא מ"מ אמרי הרואים אי איתא לא היה ממתין כ"כ מלהביא עוד נ"ל דאם אמר שלא בשעת שחיטה על בהמת עצמו ה"ז עולת אשתי ללידתה אסורה בהנאה אי יש לו אשה אע"ג דליכא קלא לא סמכי' אקלא להתיר בספיקא דאו'. ונ"ל דשוחט לשם קרבן תמיד או שאר קרבנות צבור יש להחמיר:
שמלה חדשה · סימן ה׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.