ישראל השוחט לזרוק עכו"ם מדמה או להקטיר מחלבה לע"ז נ"ל לחלק אם כוונתו שהוא רוצה בכך ששחיטתו תהיה ע"מ שיזרקנה העכו"ם ודעתו מסכמת לזריקה זו אז העכו"ם הוא שלוחו בהא וכאלו שוחט ע"מ שהוא בעצמו יזרוק ואע"פ שלא נזרק הדם אח"כ כלל ולא חישב בה שום עכו"ם כלום הרי זו אסורה בהנאה אבל אם אין דעתו ורצונו לע"ז כלל רק שוחט לשם הקב"ה אע"פ שכל שחיטתו לצורך שהעכו"ם יזרוק דמו מדעתו לע"ז ולא שיהיה שלוחו שאין רצונו בע"ז בהא מותרת בהנאה דלא ה"ל תקרובת ע"ז כלל ובאכילה אסורה דאע"ג דלא בעינן כוונה לשחיטה כדלעיל (סימן ג) מ"מ כיון דשחטה לצורך דבר איסור גרע טפי וכמתה מאיליה דמיא:
שמלה חדשה · סימן ד׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.