ישראל ששחט בהמת כותי (לבוש רס"ב) או כותי ששחט בהמת ישראל או בהמת כותי וחישב בה השוחט לע"ז ה"ז אסורה בהנאה דאע"ג דקי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אי עבד בה מעשה אסרה אפילו מעשה כל דהו וכגון מיעוט קמא דקנה ונ"ל מדאורייתא וכן בכ"מ שניכר בענין זה שוחט לע"ז מיירי בכה"ג (ועיין לקמן סי' קמ"ח) אבל אם הבעלים חישבו לה לע"ז ולא השוחט אע"פ שהשוחט יודע שהבעלים מחשבים אלא שאינו מסכים למחשבתם ואינו מחשב בה כלום ושוחט אותה לאכילה ככל שאר שחיטות אין מחשבת הבעלים פוסלת כלום דאין המחשבה הולכת בזה כ"א אחר השוחט ולכן אם השוחט ישראל מותרת אפילו באכילה ואם השוחט נכרי או ממר מותרת בהנאה ומ"מ נ"ל אי עכו"ם או ממר שוחט סתמא בהמה לאחרים והבעלים חישבו בה בשעת שחיטה בפני השוחט יש לאסור בהנאה דאף על גב דקיי"ל דלא אמרינן סתם מחשבת עכו"ם לע"ז היכא דהבעלים מחשבים בה בפניו גרע טפי די"ל דהוא נמי אדעתא דידהו שחט (ועיין לעיל רס"ב):
שמלה חדשה · סימן ד׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.