כשיש מ"ב דמכשרינן היינו אפי' בלא בדיקה דא"צ לנפח' ולבדוק אם לא ניקבה הריא' אע"ג דודאי אי מצא שם נקב טריפ' אע"ג שיש מכה בדופן מ"מ לא מחזקינן ריעותא לבדוק אחר זה וכשאין מכה בדופן דמטרפינן לא מהני בדיקה שאפי' אם יבדקנה בפושרין ולא יבצבץ כיון דתלינן הריעותא בריא' אמרי' נמי דקרום עלה בנקב וסתמה וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ונ"ל דבמקום שאין מנהג אין להכשיר ע"י מ"ב אפי' אין ריעותא בריא' כ"א ע"י בדיק' דהיינו שיזהר להפריד הריא' מהדופן במתון ע"י סכין חד שלא יקרע קרומי הריאה ואח"כ ינפחנה בפושרין כמ"ש (סי' ל"ו סעיף ג') לראות אם אינה מבצבצת עוד נ"ל דבמקום דמכשירין הכא אפי' הריא' נקמטת קצת בנפיח' ע"י סרכא זו אין לחוש דעיקר ריעותא דקמט שסופה להתפשט ולפסוק הסרכא ויתגלה הנקב שבריא' הא סרכא זו תלינן דמהדופן באה ונהייתה ואין בריא' שום ריעותא ואפי' להסוברים דאיסור סרכות משום שסופה להתפרק ולינקב טעמייהו דמכשרינן בשיש מ"ב משום דמסתמא תתפרק מצד דופן דבמקום המכה רך א"נ כיון שהסרכא עיקרה מהדופן רק שנאחז' בריאה אינה דבוק' בריאה בחוזק לשתנקב בהפרדה לכן אפי' הריא' נקמטת קצת אין לחוש שתינקב בהפרד':
שמלה חדשה · סימן ל״ט, ס״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.