שמלה חדשה · סימן ל״ט, ל״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

במדינות אלו נהגו להקל יותר שכשמוצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים בה וממעכין אפי' הרבה רק שיהא בנחת עד שמסירין כל הסרכא וכשהלכה ע"י מיעוך ומשמוש מחזיקין אותה לריר כי סוברים שסרכ' גמורה כל עוד שממשמש בה היא מתחזקת יותר ומ"מ אחר שהסירו הסרכא בודקין מקום הסרכא ע"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהר למשמש בנחת כ"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשה הסרכא עדיין לא הוקשה ואף ע"ג דמשמע דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר מ"מ נ"ל דעשאוהו חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טריפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו (הג"ה ואשרי מי שלא אכל ממיעוך סירכא ויערב ויבושם לו כרו"פ (סקי"ג) וראוי להבודק ליזהר כאשר מכניס ידו ורואה שיש שם סירכ' הצריכה משמוש ימהר להוציא הריאה כל מה דאפשר ולמעך מיד כשהוציאה בעודה חמה):
נחלת הכלל · Warsaw, 1891

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.