כשם שתולין בזאב כך תולין במשמוש יד הטבח אם נמצאה נקובה נגד מיצר החזה והיינו [מ] מהחוט ולמעלה וידע הטבח שהכניס ידו ומשמש במקום הנקב תלינן שמתוך שהמקום צר וצריך לדחוק ידו שם נקב בצפורנו מתוך הדחק אבל בשאר מקום הריאה לא תלינן אא"כ יודע הטבח שהעביר ידו בכח במקום הנקב או העביר שם בסכין אפי' בלא כח או שתלש שם בחזקה (אבל בצפורן הטבח לא תלי' אא"כ העביר בכח אפי' צפורנו גדול וראוי לקרוע ) (תב"ש ס"ק י"ט) וכמדומה לי שיש בודקים נוהגים דכל היכא שנמצא נקב במקום שהעביר ידו בכח וכדומה אע"פ שאינו יודע בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ממש רק שיודע שהיתה בשטח הזה תולה לומר שגם כאן היתה ידו בכח ולא עוד אלא אפי' הוציאה עכו"ם ומצא' נקובה במקום שדרכם למשמש בחזקה או להעביר סכין שם אע"ג דלא בריר שהיתה יד עכו"ם במקום הנקב ממש ואפשר שמשמש סמוך לזה מ"מ תולין להקל ואומרים הנקב מוכיח על הידים לומר שכל אלה עשתה ידו ונ"ל דלצורך יש לנהוג כן דיש להם על מה שיסמוכו עוד נ"ל דכי היכי דתולין בזאב וכדומה אפי' נמצא כמה נקבים (כדלעיל ס"ח) ה"ה במשמוש ידא דטבחא וכדומ' אם אפשר לתלות תלי' אפילו כמה נקבים:
שמלה חדשה · סימן ל״ו, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.