ואם יש יתרת מקמא יש מקומות שנוהגין לאסור בכל מקום שעומדת כאלו עומדת מגבה אם היא כט"ד כשנפוחה רק דאם עומדת בדרי דאוני וכשנופחין אותה נוטה ומתעקם לגבה מטריפין וכשנוטה לקמא מכשירין ונ"ל טעמייהו דאזלי בתר השורש וה"ל בדרי דאוני וכשנוטה לגבה מטריפין משום דתתחכך בצלעות ותתפרק משא"כ בנוטה לקמא דאין מקום להתחכך (עי"ל) כיון דאיכא רבוות' דמכשירין כל מקמא סמכינן עלייהו מיהת היכא דמשורשת בדרי דאוני אבל במדינות אלו המנהג להכשיר כל יתרת מקמא ואפילו היא משורשת גם כן מקמא בכל מקום שעומדת ונ"ל דאפילו בסוף שיפולי אומות וטעמם דסכיר' להו דאורחי בהכי ואם הוא נוטה לגבה מטריפין אפילו משורשת בדרי דאוני ואין לשנות המנהג אבל במקום שאין מנהג נ"ל דהעיקר להורו' כסבר' הראשונ':
שמלה חדשה · סימן ל״ה, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.