יש מגדולי הפוסקים שכתבו דאע"ג דלא בעינן שיכוין אפילו לחתיכה מ"מ כוונה קצת בעי' דקרא דוזבחת ה"ל כאלו כתיב ועשית כגון שיכוין להפיל אבל אם לא כיוון לשום דבר רק נכשל ידו הסכין והפילו בכחו בלא כוונה ושחטה פסול ויש לפסוק בדבריהם וה"ה אם בשינה דחף לסכין או בהקיץ בלא כוונה כלל נמי פסול וכ"ש אם דחפו נכרי וכיוצא בו על הסכין והלכה ושחטה דפסול ונ"ל דאם ישראל דחפו לחבירו על הסכין והלכה ושחטה יש להחמיר ג"כ דהראשון לא קעביד מעשה דכח כחו הוא והשני לא כיון לשם מעשה: דעת רש"ל (יש"ש פ"ב סי"ג) ז"ל דהא דמכשרינן זרק סכין דוקא ששחטן סתמא דסתמייהו לשחיטה עומד והוה כאלו כיוון לשחוט אבל כיון לנחור ולעקור ועלתה בידו שחיטה הגונה פסול ע"כ וראוי לחוש לדבריו:
שמלה חדשה · סימן ג׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.