(ש"ך בשם הרשב"א) מותר לחתוך בשר מהנשחט בעודו מפרכס וליתן לעכו"ם לאכול ואין בו משום ולפני עור וגו' אף ע"ג דהעכו"ם מצווה על אמ"ה וכיון דלעכו"ם לאו בשחיטה תליא מילתא ה"ל אמ"ה עד שימות החי מ"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכיון דשחיטה זו אהני לישראל אהני ג"כ לעכו"ם. ולכן אם נתנבלה בשחיטה א"נ ישראל ששחט טמאה או נכרי בטהורה אסור לחתוך ממנו קודם שתמות וליתן לעכו"ם אפילו אחר שתמות דהא ליתא לשחיטה כלל אבל ישראל בטהורה אפילו בהמת עכו"ם אפי' נמצאת טריפה מ"מ הואיל דאהני האי שחיטה לישראל אהני נמי לעכו"ם להוציאה מידי אמ"ה ונ"ל דבשעת הדחק וצורך גדול מותר להאכיל לעכו"ם אפילו קודם מיתת החי כיון ששחטה ישראל וטהורה היא אבל בלא צורך גדול אין להאכילו כ"א אחר מיתת החי כיון דקודם זה עכ"פ אסורה לישראל משום לא תאכלו וגומר וליכא למימר אז ליכא מידי וכו':
שמלה חדשה · סימן כ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.