ממר לע"ז דהיינו שהועד עליו שעבד עבודת כוכבים ומזלות באיסור דאורייתא כגון שניסך לה יין וכדומה (ש"ך בשם הפוסקים) אפי' פ"א במזיד אפי' בצינעא וכן המחלל שבת בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל או שהדבר מפורסם וידע שיתפרסם אפי' לא עשה (ש"ך) אלא פ"א במזיד באיסור דאורייתא ואפי' לתיאבון ואפי' ראינוהו מקיים שאר מצות שחיטה ה"ה כנכרי וטעם שהחמירה תורה במצות שבת יותר מכל מצות שבתורה שכשם שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה כך המחלל שבת עוקר יסודי הדת שניתן להורות חידוש העולם כמ"ש כי ששת ימים וגו' והמחללו כופר בעיקר ומשמע בא"ע (סימן קכ"ג) דיוה"כ כשבת לענין זה ויותר דיני ממרים ותשובתם שיוחזרו לכשרותם ודיני האונסים עיין (סימן קי"ט) (תוס' ע"ז כ"ו) ופשוט דממרים דהאידנא לדתי עבודת כוכבים ומזלות ומטמעים ביניהם הם פוקרים ביותר וכוללים כל עניני ממרים שבסימן זה:
שמלה חדשה · סימן ב׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.