מי שבירך על השחיטה וגמר שחיטתו ואח"כ הביאו לו עוד לשחוט בין קודם כיסוי ובין אחר כיסוי או בדבר שא"צ כיסוי אם הוא מין אחר כגון שחט בהמה או חיה והביאו לו עוף או אפי' אותו מין רק כשבירך גמר בדעתו שאפי' יביאו לו יותר לא ישחוט וכשהובא נמלך לשחוט צריך לברך שנית דאפי' היו לפניו בשעת ברכה רק שאז היה דעתו שלא לשחטן ה"ל נמלך וצריך ברכה אחרת ולענין כיסוי (עיין לעיל סעיף י"א ולקמן סעיף י"ז) אבל בירך לשחוט סתם וכשגמר הביאו לו ממין הראשון בין נסתלקו הראשונים מלפניו ובין עדיין מונחים שחוטים לפניו בזה יש מחלוקת בין הפוסקים אם לברך שנית ונ"ל אם בהמה היתה הראשונה ויביאו לו בהמה או אפילו הראשונה היתה עוף ואחר כסוי הביאו לו עוף אחר או הובא בין ברכת הכיסוי לכיסוי יכסה ויסיח דעתו כמ"ש (סעיף ט') כדי לברך אשחיטה שניה וכיסוי שנית בפ"ע אבל אם הובא קודם ברכת הכיסוי לא יסיח דעתו שהרי מחויב הוא לברך ולכסות מיד וגם אחר הכיסוי אין ראוי להסיח דעתו לחייב עצמו בברכת הכיסוי אחר כך שאינה צריכה ולכן יברך ויכסה וישחוט בלא ברכה גם יכסה אח"כ בלא ברכה וכן נמי היכא דא"א להסיח דעתו כגון שנחוץ לו לשחוט ישחוט ויכסה אח"כ בלא ברכה:
שמלה חדשה · סימן י״ט, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
