שמלה חדשה · סימן ט״ז, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הלוקח בהמה שוחטה וא"צ לחשוש שמא יש לה אם או וולד ונשחט היום ואפילו לשאול את המוכר א"צ משום דאיכא ספיקי טובא שמא אין לה אם או וולד ואת"ל יש לה שמא לאו לשחיטה עומדת ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ועד עשרה ימים וכ"ש לוקח מעכו"ם ששוחט ואינו נמנע ונ"ל דאם יודע שיש לבהמה זו אם או וולד העומד לשחיטה דהשתא ליכא כ"א ספק אימת נשחטה ראוי לשאול ולחקור עליה אם לא נשחטה היום אפילו לוקח מעכו"ם תגר ויודע שהיה לגוי אם או וולד לבהמה זו העומד למכרה לשחיטה יש לשואלו אם מכרה לישראל באותן הימים כדי שיוכל לילך להישראל להכיר אותה בהמה ולשואלו מתי ישחטה שלא יכשל באסורא ואם א"א לעמוד על הבירור בין לוקח מישראל ובין מגוי הולך ושוחט ואינו נמנע ומ"מ נ"ל כשנודע שנמכר היום האם לשחיט' סתם אע"פ שא"י מתי תשחט יש למנוע מלשחוט הוולד עכ"פ אותו יום ולמחר ישחטנה וא"צ לחשוש שמא גם הלוקח ראשון שוחט היום דא"כ אין לדבר סוף ואם יודע שנמכר האם בפי' לשחיטה היום או שמסתמא קנאה לשחיטה היום כגון (תה"ק) שקנאה חתן או כלה ביום חתונתם או שהוא בא' מד' פרקים שיבואר לקמן אז אסור מדינא לשחוט אותו יום הולד או איפכא אע"פ שא"א לו לחקור עלי' והנזהר אפי' מן הסתם שקונה ושואל על האם או הוולד בין בשאר ימות השנה בין בד' פרקים נקרא זריז וזהיר במצות וב"ש שיש ליזהר במקום שצריך לחקור כמ"ש וא"א לחקור ועומד להתברר אחר שחיטה שאין לשחוט שלא יחולל שם שמים אחר כך כשיבורר שנשחטו או"ב ביום א':
נחלת הכלל · Warsaw, 1891

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.