אין איסור או"ב אלא בשחיטה בלבד ואפי' נמצאת טריפה (מתני') ואפילו שוחט לע"ז דאסור בהנאה וכ"ש שחט לעכו"ם ולרפואה ולכלבים הכל מקרי שחיטה לענין זה (פר"ח) ולוקין למי ששחט אחריהן אבל נתנבלה בשחיטה וכ"ש הנוחר והמעקר וחש"ו ששחטו ואין אחרים רואין אותן (גמרא) דרוב מעשיהם מקולקלין אינו בכלל שחיטה ומותר לשחוט אחריהם וה"ה אם שחט הראשון (תה"ק וש"פ) מותר אחריו לנבל ולנחור ולעקר ולמסור לחש"ו לשחוט בינם לב"ע דבר המותר למסור להם כגון טריפה הניכרת דלא אתי למיכל מינייהו דכל כה"ג לאו שחיטה היא כלל. אבל אם אחרים עמדו ע"ג חש"ו וראו ששחטו כהוגן אסור לשחוט אחריהם ולוקין וה"ה אחר שחיטת הראשון אסור ליתן להם לשחוט לעמוד ע"ג להורות להם שישחטו כהוגן דאסור להביאם לידי עבירה בידים. (וע' לעיל סי' א') בדיני חש"ו בשמ"ח ובת"ש אימת הוה נבילה דאורייתא לכ"ע בלא חולק אבל במקום שחלוקים הפוסקים יש להחמיר. ונ"ל דאפילו חש"ו שחטו בינן לב"ע אם בדקו להם סכין תחלה ואח"כ מצא ששחטו הרוב בלא הגרמא ועיקור אע"ג דלא ראה אם לא שהו או דרסו או החלידו יש למנוע מלשחוט אחריהם:
שמלה חדשה · סימן ט״ז, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.