וולד ששוחטין אותו ביום שנולד אין חוששין שמא נתרסקו אבריו מחמת לידה ואפילו רואין בהוולד ריעותא שאין יכולים להעמידו תלינן הריעותא בתשות חולשות כחו שעדיין רך הוא ולא בריסוק דבית הרחם רך הוא ואינו עשוי לרסק ונ"ל דמכל מקום יש להחמיר ולהצריכה פרכוס כדין מסוכנת שבסימן י"ז ואם שהה איזה ימים או באינו יודע שכלו חדשיו שיתבאר לקמן בס"ד שצריך להמתין ז' ימים ובכל אותן הימים עדיין לא הלך כיון דאיכא ריעותא גדולה כזו שיוצא מדרך שאר וולדות שרובן ככולן כבר עמדו והלכו בהא נ"ל דאין להתירו אפילו דיעבד כ"א אחר שילך ד' אמות הילוך יפה שיצא מכלל כל ספק ריסוק (וע' סי' נ"ח) ובכל הנזכר לעיל אין חילוק בין מקשה לילד לאין מקשה עוד נ"ל דאם ראו בשעת לידה שהאם היתה עומדת והולד נפל מבית הרחם ע"ג הקרקע. אע"פ שאין המקום גבוה י' טפחים יש לחוש לריסוק ובעי הילוך יפה ד' אמות:
שמלה חדשה · סימן ט״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.