אם עבר ושחט בשוק או בשדה לגומא בין ע"י מדרון ובין ע"י שלא מדרון או בבית וחצר בלא מדרון נ"ל דאין לאכול משחיטה זו עד שיבדקו אחריו שמא מין הוא ואם ימצא מין אפי' לא ימצא שהיה מין בשעת שחיטה רק שראו בו אח"כ דרכי מינות (רש"ל) יש לאסור הכל בהנאה למפרע דאיגלי מילתא ומסתבר ששחיטתו לתוך גומא שחיטת ע"ז היתה ואם בדקו ולא מצאו בו לא זכות ולא חובה א"נ א"א לבדוק מותר לאכול משחיטה זו דלא מחזקי' לאדם בעובד ע"ז עד שיבורר ותלי' שחיטתו לגומא באיזה טעם אחר. וה"ה בכל הני הנזכרים (בסי' י"א) אם עברו ושחטו הדין כמו שוחט לתוך הגומא מיהו כל זה מדינא אבל האידנא אין דרך עע"ז בכך ובין לשוחט לגומא ובין (כ"כ אחרונים) הנהו (דסימן י"א) א"צ שום בדיקה כלל אם עבר ושחט רק דאי איתיה קמן נ"ל דיש לשואלו קודם שיאכל מ"ט עשית כן ומתוך זה יבורר כוונתו אבל א"צ לטרוח ולבדוק אחריו ע"י בני אדם המכירים אותו ומ"מ אם נתברר אח"כ שמין הוא יש לאסור למפרע הכל בהנאה:
שמלה חדשה · סימן י״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
