ונלע"ד דאם בא לחתוך רותח אחר שחיטת טריפה או לחתוך מאכל חלב רותח אפילו אחר שחיטת כשירה דיש איסור משום שמנונית ולא שריק מסכין כמו דם לא יגעילנו על ידי עירוי רק בעי הגעלה כדינא ואי לא עביד קולף הרותח מטעם סברת הפוסקים הנזכר בסעיף שלפ"ז דלדידהו בה"ש רותח ובולע סכין שמנונית מבה"ש רק דלא פליט כבה"ש משום דטרידי כו' ולצונן אחר שחיטת טריפה או חלב אפי' אחר כשירה אם שחט רק פ"א או ב"פ בסכין זה ידיחנו לסכין לא אמיסך וקינוח ובג"פ צריך נעיצה כדינא וכל הכשר לצונן שבב' סעיפים (ט"ז) אלו אם נחתך בלא הכשר מדיח הצונן ודיו ולא יחתוך ע"מ להדיח או אפי' לקלוף כמ"ש (ס"ח) וצונן חריף כגון צנון ושומים ובצלים דינו כשאר צונן לענין דם הטוח אסכין שדי בהדחת הסכין ואי לא הדיח או קינחו כנ"ל אין די בהדחת צונן (או"ה) רק בעינן קליפה או נט"מ כרותח אבל לענין שמנונית בעי נעיצה אפי' בפ"א ונ"ל דכל בעל נפש ידונו כרותח לכל דבר ותע"ב:
שמלה חדשה · סימן י׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.