בא לחתוך צונן בסכין ששחט בו כשרה או כשרות הרבה ידיחנו לסכין מדם אבל אקינוח בבגד קשה או שיער הבהמה לא יסמוך דאין מנקה כמו הדחה ונ"ל הטעם דל"ד למ"ש (לעיל סעיף י"א) דמהני קינוח לשחוט אח"כ משום דיש לחוש לסברת האומרים דדוקא לשחיטה מקילין משום דטרידי סימנים למפלט משא"כ לחתוך אח"כ אפילו צונן בעינן נקיון מעולה דהיינו הדחה ומ"מ נ"ל דהיכא דלא שכיח ליה להדיחו בקל יכול לקנח היטב בבגד קשה או בשיער הבהמה תיכף אחר שחיטה שעדיין לא נתייבש הדם אסכין ואוכל בו צונן אבל נתייבש בעי הדחה או נעיצה (ועיין לקמן סימן קכ"ב) ונ"ל דכל הדחת הסכין שהיא מדם א"צ לנסותו כמ"ש (סעיף י"א) רק משיצחצחו היטב באומד דעתו שסר הדם ממנו סגי:
שמלה חדשה · סימן י׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.