זה שכתבנו (סעיף ל"ב) שאחר מברך ומוציא האלם דוקא שהאחר ג"כ שוחט כמ"ש שם אבל מי שאינו שוחט אינו יכול לברך להוציא (כ"מ בב"י א"ח סי' רי"ג ומ"א שם) ואפילו עבר וברך לא ישחוט האלם על פי ברכתו ואף על גב דקיימא לן בכל ברכות המצות הבקי מוציא את שאינו בקי משום דהבקי (גמ' ר"ה ס"פ ראוהו) שייך במצוה וברכה של האינו בקי דכל ישראל ערבים זה בזה ברכה זו שאני דהאלם גופי' אינו חייב בה לא לשחוט ולא ליברך ודמיא לברכת המוציא שאינו מוציא את האינו בקי אא"כ אוכל עמו ונלענ"ד אם אחד שוחט בהמה והאלם רוצה לשחוט עוף יברך שוחט השור ברכת השחיטה להוציא האלם ואחר השחיטה יברך הוא או אחר ברכת הכיסוי ויכסה האלם כיון דבשעת ברכה האלם חייב בה דמיא לברכת המזון שהבקי מוציא את שאינו בקי:
שמלה חדשה · סימן א׳, ל״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.