שמלה חדשה · סימן א׳, כ״ח

חרש שאינו שומע ואינו מדבר בין מתולדתו (ב"ח וש"ך) בין פקח ונתחרש ושוטה דהיינו היוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו או לן בבית הקברות או מאבד מה שנותנים לו ודוקא שעשה א' מאלו דרך שטות דאל"כ (שם) אפילו עשה כולן לא מחזיקי' ליה בשוטה. הרי אלו שחיטתן אסורה אפילו יודעים ה"ש דסתם מעשיהם מקולקלים מחסרון דעתם (שאלתות פ' בהעלותך וכמה פוסקים) ואם מומחה עמד ע"ג וראה מתחלה ועד סוף ששחטו כהוגן שחיטתן כשירה אפילו אינם יודעים ה"ש ולא לאמן ידיהם רק אירע ששחטו יפה כסומא בארובה מ"מ הרי ראה המומחה שכהוגן נשחטה ואע"ג דכתיב וזבחת ודרשי' אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו אינהו נמי איתנהו בזביחה דהא מוזהרי' עליהם שלא להאכילם נבילות ולכתחלה אין מוסרין להם לשחוט אפי' בעומד ע"ג וטעמא מבואר לעיל (סעיף כ"א):