מי [שאכל] ושכח ולא בירך ונפק לאורחא או לשוקא, בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הילל אומרים יברך במקום שנזכר, והילכתא כבית שמאי, ואפילו בית הילל לא פליגי אלא בשכח, אבל במזיד יחזור למקומו ויברך, והאי דעביד כבית שמאי בשוגג תבא עליו ברכה משום דהילכתא כבית שמאי. הני תרי תלמידי חד עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא, וחד עביד במזיד כבית הילל ואכליה אריה. רבה בר בר חנה הוה אזיל בשרייתא כרך ריפתא אישתלי ולא בירך, אמר להו עכיבו לי דאינשאי יונה דדהבא, הדר לדוכתא בריך ואשכח יונה דדהבא:
סידור רש"י · סימן צ״ד
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.