והיכא דאכלו בתלתא ומיקמי דליברכו נפק חד מינייהו לשוק קרי ליה פלוני ופלוני ומזמנין עליו, דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קורין לו ומזמנין עליו, דמדקא שרו המוציא איקבעו להו בחובה. אמר אביי הא דקאמרינן קורין לו ומזמנין עליו, והוא דקרי ליה ועני ושמעין קליה מצטרפין בהדייהו, אמר מר זוטרא לא אמרן אלא בי תלתא דלא צריכי לאפסוקי שם, אבל בי עשרה דבעי למימר (ברוך) [נברך] אלהינו, אע"ג דקרו ליה ועני אין מזמנין עליו עד דאתי לגבייהו. מתקיף לה אביי אדרבה איפכא מסתברא והילכתא כמר זוטרא, משום ברב עם הדרת מלך:
סידור רש"י · סימן פ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.