והיכא דקא בעי למיקם חד מינייהו פסקי סעודתייהו ומזמנין עליה עד הזן, וגמר איהו ברכה כוליה ונפיק וחוזרין הם ואוכלין, וגומרין סעודתן ומברכין, והא מילתא לפנים משורת הדין עבדינן ליה, אבל אי גמיר סעודתיה דתרין מנהון וצרכין למיקם, דינא הוא דקא פסיק חד לתרין, דאמר רבא הני מילתא אמר רב, ואיתמר במערבא משמיה דרב זירא אחד מפסיק לשנים, ואין שנים מפסיקין לאחד, איני, והא רב פפא איפסק להו ואחד לרבה מר בריה דרב פפא, לאחשובי הוא דבעא, ולפנים משורת הדין הוא דעבד:
סידור רש"י · סימן פ״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.