והיכא דחנקתיה אומצא דקאמרינן לא צריך לברוכי [שהכל], הדר שדר רב פלטוי בר אביי ריש מתיבתא, מיקמי דלישתי לא צריך לברוכי שהכל נהיה בדברו משום דאנוס הוא, בתר דלישתי מברך בורא נפשות רבות, ודקא אמרינן ברכתא קמייתא לא צריך לברוכי ולית בה משום אסור, אסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, מידי דהוה (אנוס שהכל השותה) [אסם שכל השותה סם] או כל דבר לרפואה, ולא מיכוין לרפואה, דאין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו, וכן אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים, ואין אתה ניזוק לעולם, ואין צריך ברכה לפניו ולאחריו, דכיון דאמור רבנן אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקה ולא שתה מים, ביום ידאג מפני ריח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרא, דאי לא אכיל ולא שתי הוי סכנה הוי ליה רפואה, הילכך אין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו:
סידור רש"י · סימן ע״ו
2 קטעים, בנוסח המקורי.
ולאחר סעודה חייב ליטול ידיו, ואין צריך לברך, דאמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בן אשיאן מים ראשונים מצוה וטעונין ברכה, ואחרונים חובה ואין טעונין ברכה, והיכא דבריך נמצא מוציא שם שמים לבטלה:
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.