וכשבוצע פת או[מר] המוציא לחם מן הארץ, והיכא דאיכא קביעותא חד שרי המוציא לכולהו, וחד מברך ברכת היין לכולהו, ולא מיתבעי להו למישרא המוציא עד דמייתו להו מלח או ליפתן, ואי איכא לחמא דלא צריך ליפתן שרי לאלתר ולא צריך לעכובי עד דמייתי (או) מלח או ליפתן, דאמר רבא בר שמואל משום ר' חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיתנו מלח או ליפתן בפני כל אחד ואחד דלא לישתעי, רב(ה) [א] בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא קריבו ליה ריפתא ושרא לאלתר, אמרו ליה הדר מר משמעתיה, אמר להו לית דין צריך בשש:
סידור רש"י · סימן ע׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.