נקוט האי כללא בידך שמצאתי במקום אחר, בשבת קורין שבעה, ביום הכפורים ששה, בפסח ובעצרת ובראש השנה ובסוכות ובשמיני עצרת קורא חמשה, ובכולן אומר בהן קדיש עד דאמירן, ואחרי כן קורא המפטיר, בראש חודש ובחולו של מועד קורין ארבעה, בתענית צבור שחרית ובט' באב, בשני וחמישי, בחנוכה ובפורים קורין שלשה ובכולן החזן אומר קדיש קודם שיכרוך ספר תורה, במנחה של ט' באב [ובמנחה של תענית ציבור] ובמנחה של יום הכפורים בכולן השלישי הוא מפטיר, ובמקום שפוסק בשבת שם מתחיל במנחה ובשני וחמישי ובשבת הבאה, ומפסיקין לראשי חדשים ולחנוכה, כגון ראש חדש שחל בשני ובחמישי, ובחנוכה דהיא תמני יומי, שני וחמישי דבגויהון מפסיקין, ולא קרו בעניינא בפרשה דהאי שבתא, כדעבדינן בשני [וחמישי] דכולה שתא, ולתעניתא נמי מפסיקין, וליום הכפורים שחל להיות בין בשני בין בחמישי בין בשבת [מפסיקין] ולא קרו בעניינא דהאי שבתא, אבל במנחה ביום טוב שחל להיות בשבת, וכן בשני וחמישי שמראש השנה עד החג אין קורין אלא בסדר פרשיות, ובמנחה של יום טוב [של חג הסוכות] שחל להיות בשבת [קורין וזאת הברכה] וכל השנה כולה קמי פיסחא, וקמי חגא דשבועות, וקמי ריש שתא [קרינן] בסדר פרשיות:
סידור רש"י · סימן תצ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.