סידור רש"י · סימן ת׳, ו׳

מפי הרב הגדול רבינו חננאל נזרק, וכן הורה ודרש לרבים רבינו יצחק הלוי ללבנו באור היטב ולהסיר הברזל מקתו וקתייהו בטינא כל זה הענין, ולדידן נראה כלשון הקונטרס והילכתא דאמר לחלוק אדלעיל אתא ותלמודא הוא דקאמר ליה והא דתניא הסכינין מלבנן באור מוקי ומפרש בירושלמי בסכינין ארוכין שצולין בהן בשר שעיקר תשמישו באור, וראיה לדבר דדומיא דשפוד קתני, ולפי דברי תלמוד ירושלמי בכל סכינין אפילו דגוי אין צריך ליבון כי אם באותן ארוכין, דאפילו בתלמוד שלנו מצינו חילוק בין כלי שנבלע בו איסור לכלי שנבלע בו חמץ, כדאמרינן בשילהי ע"ז, התם איסור בלע, הכי היתרא בלע, ואי נמי מקשית סוף סוף כי פליט איסורא קא פליט מצית למימר כי התם דליתא לאיסורא בעין, ורב אשי דקאמר התם הכי. מגעילן ברותחין ובכלי ראשון אבל קערה גדולה שאין נותנין אותה לתוך אילפס רותח (ו)אין צריך להגעיל אלא ברותחין ובכלי שני מגעיל. מפי' רבינו שמואל. מפליטת הכלי שנותנין ברותחין מפליט(ת) האיסור, אבל אם משליך רותחין על כלים חליטה מקרי, וקערות נמי מגעילין ברותחין, שפעמים בולעת מכלי ראשון, שהרי מכסין בהן את התבשיל באילפס כדי שיתבשל מהרה, והמגעיל אין צריך ליתן מים תחילה בגדול להגעיל ויתן מים שניים, אלא בלא שום הגעלת הגדול יגעיל לתוכו כלים קטנים, ויזהר שלא תנוח היורה הגדולה לפי שחוזרין ונבלעין לתוכה, והקטנים אע"פ שנגעלו זה אחר זה כולן טהורין, לפי שכל זמן שהמים רותחין אין כלי שבתוכו בולע אלא פולט, ולאחר הגעלת קטנים רב האי ורב הילאי ורבינו שלמה אומרים אין צריך לחזור ולהגעיל, ובלבד שישליך המים מתוכה כשהן רותחין שלא יצטננו בתוכה סמוך להשלכה ותחזור ותבלע, וצריך להיות שם כלי גדול של צונן כשמוציא כלים מן הרתיחה, וידיחו לתוכה. ואני שמעתי משום רבינו שמואל שאין צריך לזרוק מים קרים להדיח אחר הגעלה, שהרי כשהיא רותחת היא פולטת גיעולה בתוך החמץ ואפילו חזרה ובלעה מימיה ואין כאן איסור, שהרי חמץ אין בהם משום גיעול, דתניא במס' ע"ז ונותן טעם לפגם הוא. דשיעי ולא בלעי ואפילו בכלי חרס.