ועל הירקות יברכו הם בורא פרי האדמה ויאכלו, וגם את ההגדה יאמר להם, והם יברכו על הכוס וישתו, וברכת המוציא ועל אכילת מצה רשאי הוא לברך ולהוציאם ידי חובתן ויאכלו, ולא יאכל הוא וכן על המרור, שכן שנינו לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהם, אבל ברכת היין של קידוש היום וברכת הלחם של מצוה התירו, לפי שאין חובה, וכל ישראל ערבים זה מזה ואי אפשר לאכילת מצה בלא המוציא, ולא קידוש היום בלא ברכת היין, וכן ברכת המרור חובה היא ומוציא אחרים אע"פ שיצא, אבל ברכת ירקות שהיא בפני עצמה ובטיבול לעצמו אע"פ שהוא לפטור את המרור מברכת הנהנין, שאסורין ליהנות בלא ברכה, דומה הוא [לברכת הלחם שבשאר ימות השנה שאינה חובה] ולא יברכנה להם, מאחר שאינו אוכל עמהם, ואת הלל יגמור להם אחר סעודתם, והם יברכו על כוסם ברכת המזון והלל:
סידור רש"י · סימן שפ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.