וגם זו פליאה בעיני על מה סמכו, וכיון דחיוב ברכה זו אינה אלא בשעת עשייתו בחול, כיון שבירך זמן פעם אחת, למה לנו ליתן לברך ביום שני בין שיהא יום ראשון ודאי יום טוב [או] ודאי חול, מה בכך, כיון שבירך פעם אחת זמן, אמאי חוזרין ומברכין [ביום שני] הלא אין עיקר חיובא אלא בחול, וגבי נר חנוכה [נמי] אין אומרים זמן (אבל) [אלא] ביום ראשון, והכי נמי הכא, דלא דמי לקידוש היום, דזמן דכוס תלוי בקידוש היום טוב, וכיון דשתי קדושות הן מספיקא מקדשינן, ואמרינן נמי זמן, אבל ברכה [זו] הואיל ואין תלוייה אלא בעשייתה ואפילו בחול, ואפילו בסוכה נמי אין אומרים זמן להדיא בישיבתה, אלא סמכינן על אותו זמן שאומרים על הכוס, דאמר רב אשי חזינא לרב כהנא דמסדר כולהו אכסא דקדושא, ומקדש ומברך זמן, ואי חיובא היא לומר זמן בישיבת סוכה ובנטילת לולב, ליתנייה(ו) בהדיא דאומר זמן עלייהו, כדאמר גבי נר חנוכה ומקרא מגלה דהוי (כהנך) מדרבנן וכל שכן בהנך מדאורייתא. ותו מצאתי כתוב בהלכות גדולות דלא צריך לומר זמן בסוכה ולולב דסגי בדכסא. ובהלכות לולב דקמפרש מר רב יהודאי תני הכי תנו רבנן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וקיימנו וכו' נטלו לצאת בו אקבו"צ על נטילת לולב, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, אבל זמן לא מצריך כלל, לפיכך כיון שבירך ביום ראשון סגי בהכי, ותו לא מידי:
סידור רש"י · סימן ש״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.