וכל ימות החג מקיפין את המזבח פעם אחת בלולב, בשביעי שבע פעמים, ונותנין עליה ספר תורה, לומר שם שמים אנו כותבין, שכן הכהנים היו מקיפין את המזבח בכל יום פעם אחת, ואותו יום שבע פעמים, ואומרים אני והו הושענא והושיעה נא, מדקתני פעם אחת ושבע פעמים ש"מ דהקפה ברגל סביב המזבח הוא, ומאי מקיפין. פליגי בה אמוראי, חד אמר בערבה, לאחר זקיפת מורביות מוסבות למזבח, מקיפין בסעיפות סביב למזבח, חריות של ערבה בידיהם פעם אחת [בכל יום], ושבע לאותו יום, דהכי גמירי לה וחד אמר בלולב מקיפין, לאחר שזקפו הערבה סביבות המזבח, דאמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין דאמר לפני ה' אלהיכם, כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כ"ג מ'), ואגבולין כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון (שם שם), ועבדינן שבעה זכר למקדש, ערבה דלית בה עיקר מן התורה בגבולין, דכי אתאי הילכתא למזבח לא עבדינן שבעה זכר למקדש:
סידור רש"י · סימן רכ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.