ונהגו העם ללקות, ותנן גבי [חייבי מלקיות] בית דין [כמה] מלקין אותו ארבעים חסר אחת, שנאמר כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו (דברים כ"ה ב' ג'), מנין שהוא סוכם את ארבעים, א' כתיב ארבעים במספר, ארבעים במניינא השתא דכתיב במספר ארבעים, משמע והכהו לפניו עד אותו מניין, שאין בו לעשות אלא לגמור סכום חשבון של ארבעים. אמר רבא כמה טיפשי הני אינשי דקיימי מקמי ספר תורה, ולא קיימי מקמי גברא רבה, דהא בספר תורה כתיב ארבעים יכנו, ואתו רבנן ובצרי חדא:
סידור רש"י · סימן רי״א
3 קטעים, בנוסח המקורי.
ואין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר והפילו השופט (דברים כ"ה ב'), והמכה מכה בידו אחת ובכל כחו, ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים, ושתים לארבע. אמר רב ששת [משום ר' אלעזר בן עזריה] מניין לרצועה שהיא של עגל, שנאמר ארבעים יכנו (שם כ"ה ג'), וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו (שם שם ד'), אמר רב חסדא מניין לרצועה שהיא מוכפלת ונראית לארבע, [שנאמר והפילו], ושתי רצועות עולות ויורדות בה, פירוש שתפורה בה, [תנא] ושל חמור, אותן העולות ויורדות של חמור הן, כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו (ישעי' א' ג') אמר הקב"ה יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו, וידה של רצועה [טפח] ורחבה [טפח], והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' (דברים כ"ח נ"ח), והפלא ה' וגו' (שם שם נ"ט) פי' הא פשיטא לן דבעי קרייה, כדאמרינן בכריתות בקרת תהיה (ויקרא י"ט כ'), תהא בקראי, בקרייה, להכי קתני והקורא, ועל שום כך עושין רצועה של מלקות רחבה טפח כפולה מעור של עגל וחמור:
וערב יום הכפורים אדם [הלוקה] בה אומר וידוי וכו', והמכה קורא והוא רחום וכו', ויש במקרא הזה שלש עשרה תיבות, ואומרן שלשה פעמים, ומונה ההכאות כמניין התיבות שהן ארבעים חסר אחת:
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.