ערב יום הכפורים מתפלל אדם במנחה שמונה עשרה ברכות שבכל יום ויום, ואחר עושה השלום מתחיל וידוי, אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילותינו וכו' עד ומבלעדך אין לנו מלך מוחל וסולח אלא אתה, אלהי עד שלא נוצרתי, עד צורי וגואלי והשליח ציבור אינו מתוודה אלא בתפילת לחש, ולאחר שמונה עשרה אומר אבינו מלכינו, יתגדל, ואין נופלין בתחנונים:
סידור רש"י · סימן ר״י
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.