והבא לומר אחרי [ש]שעירי המוספין באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, מאן נימא לן [ש]שעיר(י) ראש חדש היה קרב היום, הרי יש לסמוך על של ראש השנה, אין הדין עמו, ראויין שעירין ליקרב היום, על טומאה שאירע לה בין זה לזה, כמו ששנינו בזבחים, ראויין היו ישראל להקריב קרבנותיהן בכל שעה על טומאה שאורעה בין זה לזה, אלא שחיסר הכתוב, ועוד בשעיר ראש חדש אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח, ובפרק החליל פרכינן גבי ארבעים ושמונה תקיעות, וליתני ראש השנה שחל להיות בשבת, דאיכא תלתא מוספי, מוסף דשבת, מוסף דראש השנה, מוסף דראש חדש, שמע מינה כולן קריבין ואין אחד מהן משוייר ומלבד עולת החדש דכתיב במוסף דראש השנה, לא למעט חטאת החדש אתא, אלא דאורחא דקרא הוא להזכיר את המרובה:
סידור רש"י · סימן קע״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.