סידור רש"י סימן קע״ד, ג׳

אשר הזקיקני לתת לב על סדר מקראות מוספי יום הזכרון, אשר הנהיג רבינו לפני פטירתו להזכיר ובראשי חדשיכם, ולאחר פטירתו חלוקין על דבריו, להחזיר הדבר ליושנו, ואומרין שיש חילול ואיסור בדבר, שהשומע הזכרת ראש חדש ביום שיני יהיה סבור שאלול מעובר, ובא לקלקל את המועדות, ועוד ראיה לדבריהם מאשר פסקו רבותינו זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, ולא שמענו את דברי החולקין, ולא להכריע באתי, כי איני כדאי ליעשות סעד לדברי הארי שן סלע וגבעות עולם, אך מעבור על משלחתו אשר הזקיקנו להודיעו מה קבלתי מרבינו יעקב זצ"ל באותה שמועה אני משיבו כששמשתי לפניו לא שמעתי מפי קדוש באותה שמועה בסדר המקראות כלום ומהו להזכיר בראש השנה של ראש חדש, פירש לתלמידיו כגון ותתן לנו ה' אלהינו את יום הזכרון הזה ואת יום ראש חדש הזה, וכן ביעלה ויבא במוסף את מוספי יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה נעשה ונקריב, וכן בחתימה, מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים, אבל בסדר המקראות הוא לא הזכיר, ואני לא שאלתי, כי לא ראיתי נוהגין במקומינו בשום יום טוב הזכרת מקראות של מוספין, לפי שאין שגורין בפה חוץ ממוספי שבת וראש חדש שהן תדורין ושגורין בפה, ומסיימין מפי כבודך, כדרב חננאל ורב. ומשבאתי משם ושמעתי מפי צדיק ר' מאיר בר יצחק שמסדרן, הנהגתי אני במקומי. ועתה שמעתי שהנהיג רבינו יצחק הלוי להזכיר את מוסף ראש חדש במקראותיו, ורואה אני את דבריו, ולא כחולק על רבינו יעקב שלא הנהיג כן, כי ידעתי [מידתו] בחר לו בגדולה מכולם, והנהיג עצמו כאסקופה הנדרסת, ושם עצמו שירי שיריים, ולא מלאו לבו לעטרת הראויה לו, לחדש דבר בדורו, ואם רבינו יצחק הלוי שם דברים על לבו, ופיזר בשעת המכנסין אומר אני מקום הניחו לו אבותיו [להתגדר בו], ועל שניהם אני קורא, ועמך כלם צדיקים, ואת אשר עם לבבי אני משיב, כי דבריו נכוחים למבין, ואם באנו לפרוש מהם כפורש מן החיים, ומן הטעם הזה ראו רבותינו לחלק שתי קדושות הללו משאר כל שתי קדושות שחלו ביום אחד, שהוזקקנו בשאר שתי קדושות להזכיר את שתיהן בפתיחה ובחתימה, ובזה אומר' זכרון אחד, אלא שבזה יש לומר שמשמע האחד עולה לו לכאן ולכאן, מה שאין (כאן) [כן] בשאר שתי קדושות לפי שיש שבת בלא פסח, ופסח בלא שבת, לפיכך אין במשמע הזכרת אחד מהן הזכרת חבירו, אבל יום הזכרון אינו אלא בראש חדש השביעי, ויום ראש חדש זה קרוי זכרון, כדכתיב באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) לפיכך כשמזכירין יום הזכרון הרי ראש חדש במשמע, וזהו פירוש עולה לכאן ולכאן, מלשון התלמוד אנו למידין:

סידור רש"י · סימן קע״ד, ג׳

על המקור הזה