אמר רב יוסף לא ליצלי איניש במוספין בתלת שעי קמייתא ביומא קמא דרישא דשתא ביחיד, כיון דמפקיד דינא מדחי, פי' כלומר אל יתפלל אדם תפילת המוספין אם יחיד, או בבית או בשדה, ובא לתקן תפילתו, ולשאול צרכיו מאת המקום ביום ראש השנה, שהוא התחלה לכל השנה כולה, והקב"ה דן את עולמו, את מי לחיים ואת מי למות, וקוצב את פרנסתם, לפיכך אל יכנס זה יחיד באותן שלש שעות, שהן שעת הכעס וגם שעת הדין, ושמא ראה הקב"ה באחד מבריותיו שום דבר חטא, ונתחייבו כלייה לכעוס עליהם, וזה נכנס באותה שעה שעת הכעס, וימצא גם בו עון, אל יטה אזנו כלפי חסד, הואיל ואינה שעת רצון:
סידור רש"י · סימן קל״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.