וכשהגיע עת תפילת המנחה נוטל ידיו ואינו צריך לברך, ואם אין לו מים ליטול ידיו אם יודע שיש מים לפניו עד ד' מילין ימתין עד שיגיע למקום מים ויטול ידיו ויתפלל, אע"פ שעובר זמן תפילה, אבל יותר מד' מילין יתפלל מיד ואל יבטל מן התפילה, ואע"פ שלא נטל ידיו מפני שאנוס הוא, ואע"פ שאמרו אמר רבינא לרבא חזי מר האי [צורבא] מרבנן דאתי ממערבא ואמר כל שאין לו מים ליטול יקנח ידיו [בעפר] בצרור [ובקסמית] ואמר ליה שפיר קאמרת, מי כתיב ארחץ [במים] בנקיון (כפיי) [כתיב] כל מידי דמנקי, ועפר וצרורות נמי מינקו. ותו אמרינן רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, הני מילי לקרית שמע, דבעי למיקרי בעידנא, אבל לתפילה דרחמי הוא כל אימת דבעי מצלי בעי להדורי אמיא, ועד כמה עד ד' מילין, והני מילי לפניו, אבל לאחריו פחות ממיל חוזר, אבל מיל אינו חוזר:
סידור רש"י · סימן קכ״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.