והענין הזה שאל משה כשאמר (שמות לג) הראני נא את כבודך, ויש כאן מקום שאלה מה ששאל משה בזה באפשר או בנמנע, אם באפשר למה מנעו ואמר (שם) לא תוכל לראות פני ואם בנמנע למה בקש. ותשובת הדבר דבור על אופניו כי משה בקש להשיג בעודו בחומר מה שישיג אחר הפרדו מן החומר, והטעם לו בזה מפני שראה שעמד כבר בהר מ' יום וכחש כח הבשר ונתדלדל חומרו מן צד עפריותו בהתגבר עליו האור שבו קרן עור פניו שאל שיהיו חומרו כמי שאינו ושלא יעכבנו מלהשיג מה שישיג אחר הפרידה והקב"ה השיבו (שם) כי לא יראני האדם וחי, כלו' מכל מקום עדיין אתה אדם וא"א שתשיג בעודך בחומר מה שתשיג אח"כ, וכן אמרו במדרש כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים וזהו לאחר הפרד הנפש מן החומר, ואפשר לפרש עוד במיתתם סמוך למיתתם כענין שדרשו באלה הדברים רבה והיה עקב וכו' (תהלים לז) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. מעשה בר' אבהו שנטה למות וראה מתן שכרו מה שעתיד ליתן לו הקב"ה לע"ל וכל הטוב המתוקן להם לצדיקים לע"ל. וכיון שראה כל אותן הנחמות המתוקנות אמר כל אלין לאבהו מיד נתאוה למות והתחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
שלחן של ארבע · סימן ד׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shulchan Shel Arba, Warsaw 1878
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שלחן של ארבע, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.