שלחן של ארבע · סימן ב׳, י״ב

ולכך היו באים לפניו שלש רגלים בשנה פסח שבועות סוכות, בחג הפסח שהוא חדש האביב וזמן קציר שעורים. ובחג השבועות שהוא זמן קציר חטים. ובחג הסוכות שהוא זמן האסיף שמאספין כל הפירות לבית, וזהו שכתוב (שמות ל״ד:כ״ג) לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל, וכתיב (שם כג) ולא יראו פני וגו' כלומר בלא קרבן כי היו צריכים על כל פנים להביא עולה ושלמים, ועם זה היה העולם מתברך במזונותיו מתוך שפע הברכה מן המקור אל המעין ומן המעין אל הגן ומן הגן אל ד' נהרות ג"ע שבעולם השפל אשר משם העולם לד' רוחות מתברך על יושביו, נמצאת למד כי כשהאדם עומד על שלחנו והוא אוכל על המחשבה הזאת הנה האכילה ההיא ענין גופני ופעולה טבעית. והנה היא חוזרת לעבודה עלויית שכלית, וזה טעם שכתוב (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו כאשר הזכרתי. וא"כ הרי אכילתו נחשבת עבודה גמורה כאחת מן העבודות האלהיות או כמצוה אחת מן המצות, וזה עיקר הכוונה בסעודת השלחן שהגוף ניזון בו ונוטל חלקו הגופני מן האכילה הגופניית, והנפש במחשבה הזאת דשנה ורוה ושבעה כמו חלב ודשן מן האכילה הודאית בדרכי השם ובנעימותו ית', ועל זה נאמר (איוב ל״ו:ט״ז) ונחת שלחנך מלא דשן: