אסור לו לאדם ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. וטעם הדבר לפי שכל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא הממציא מזון לשפלים כדי שיזון. ובזכותם התבואה והפירות מתרבים ומתברכים. והנהנה ואינו מברך גוזל ממנו ההשגחה ומוסר הנהגת השפלים לכוכבים ולמזלות, זה שאמרו (באבות פ"ו דף לה:) כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ההשגחה, ולכנסת ישראל הפירות, שבשביל עון זה הפירות מתמעטים לישראל בסבתו שהרי כל העולם נדון אחר רובו וכל יחיד ויחיד נדון אחר רובו, ולכך יש לו להראות את עצמו כאלו כל העולם תלוי עליו. והנה לפי הדרך הזה אין הברכות לצורך גבוה אלא לצורך הדיוט כי כיון שהוא יתעלה מקור הברכה וכל הברכות משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו כל ברכותיהם כדאי לו כי הוא הנמצא הקדמון אשר המציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלא ממציאותו ומציאותו תספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל, ואם יברכוהו תמיד כל היום וכל הלילה לא יחשו לא יתרבה או מה יתנו לו או מה מידם יקח אין התועלת והרבוי כי אם אלינו:
שלחן של ארבע · סימן א׳, נ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shulchan Shel Arba, Warsaw 1878
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שלחן של ארבע, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.