והר”ר אליעזר הלוי זצ"ל היה מפרש שעל כן נהגו לערב מפסח לפסח לפי שאין לך עני שבישראל שלא יהיה לו קמח בפסח מה שאין כן בשאר ימות השנה וצריך לאפות לחם העירוב מצה כדי שלא יתעפש ואם אפאו חמץ מותר אך אינו משתמר כי הוא מתעפש לזמן מועט וכיון שיצא מתורת מאכל אדם אינו כשר לעירוב. ואם נתוספו דיורין מוסיף בו ככר ודיו. ואם נתחלפו דיורין מוכר אותו היוצא או נותן חלקו במתנה לאותו שנכנס במקומו ודיו. מפי' הר"ר מאיר ז"ל. מכל מקום צריך להקנותו לו במשיכה או לזכות לו ע"י אחר כדין שאר מטלטלין.
שבלי הלקט · סימן צ״ט, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.