שבלי הלקט · סימן צ״ז, ד׳

ורבינו שלמה בן היתום זצ"ל פי' שמותר להם להוציא (מאכל לאכול) [מאהל לאהל] ומטלטלין בכל המחנה בלא עירוב אבל לצאת חוץ לתחום אסור עד שיערב ונראה להעמיד דברי רבינו שלמה בן היתום זצ"ל כשהמחנה מוקף מחיצות ואע"פ שמן הדין היה להם לערב עירובי חצירות במחנה התירו בלא עירוב מכל מקום צריך עיון עכשיו בזמן הזה מאחר שיש אהלי א"י במחיצתן אם אוסרין עליהן וצריכין להשכיר מהן כדין חצר שאין יכולין לערב עד שישכיר אין להם תקנה לטלטל בכל המחנה לפי שאין יכולין להשכיר מכל הא"י או שמא מותר לטלטל ואינן צריכין להשכיר דהיכא אמרינן ובא"י עד שישכיר היכא שהישראלים אוסרין זה על זה ואינן רשאין לטלטל עד שיערבו אבל היכא שאין הישראלים צריכין לערב אין הא"י אוסר ואינן צריכין להשכיר והעומד במחנה עם הא"י במצור ומתיירא שמא יסעו ממקום חנייתן בשבת ויתרחקו יותר מאלפים אמה אם הוא יודע מאיזה רוח יש להן לילך ילך מבעוד יום בסוף אלפים אמה ויאמר שביתתי במקומי ויש לו לילך ממקום שביתתו ולהלן אלפים אמה ומה שהרויח במקום שביתתו במזרח הפסיד ממקום אהלו במערב בין אם נסעו בין אם לא נסעו מאחר שלא התנה בו שהרי מקום העירוב חשיב ביתו וממקום העירוב יש לו אלפים אמה לכל רוח. וכן יכולין לערב בכל דבר הראוי לאכילה חוץ מן המים והמלח וכמיהין ופטריות. ושיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד וכמה הוא מזון שתי סעודות ככר שהוא משלש לקב שהוא ח' ביצים ד' ביצים לכל סעודה ואחד מהן יכול לערב לכולן אך צריך להודיען מבעוד יום ואם לא הודיען מבעוד יום לא קנו עירוב. ואם אינו יודע מאי זה רוח יש להן להלך יכול הוא לשלח עירובו בכל רוח ורוח ומתנה ואומר אם המלך או שר הצבא נוסע למזרח עירובי למזרח. למערב עירובי למערב לא לכאן ולא לכאן עירובי בתוך אהלי. וצריך להניח העירוב במקום שיהא שמור שאם נאכל או נאבד מבעוד יום אינו עירוב ואסור לילך יותר בעבור אותו העירוב שהרי איננו אבל אם נאבד או נאכל משחשיכה עירובו עירוב ויכול לילך אלפים אמה ממקום עירובו ולהלן. ואם נתן העירוב באילן למטה מעשרה עירובו עירוב למעלה מעשרה אינו עירוב. ואם נתן העירוב בראש הקנה או בראש הקונטוס כל זמן שתלוש ונעוץ אפי' גבוה מאה אמה הרי זה עירוב ואע"פ שאין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה הכא נמי במחנה כדבר מצוה דמי שאם יסע המחנה וישאר במקומו יש שם סכנה מפני פחד האויבים וכן מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר או מקום מסוים בתוך אלפים אמה למקום שהוא עומד בו אומר שביתתי בגדר פלוני או בעיקרו של אילן פלוני. וכן בתל או בנקע או בצריף או כל מקום המסויים ומהלך ממקום שעומד בו עד אותו אילן או גדר או מקום המסויים אלפים אמה ומשם עד ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה ואם אמר שביתתי תחת אילן פלוני לא אמר כלום. ואין לו אלא ד' אמות עד שיאמר שביתתי בעיקרו של אילן פלוני ואם היו שנים באין בדרך ואחד מהם מכיר מקום המסויים והאחד אינו מכיר אותו שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר תהא שבתתנו במקום פלוני ודוקא שהי' אותו אילן או גדר מקום המסויים בתוך אלפים אמה או בסוף אלפים אמה אבל אם היה חוץ לאלפים אמה אי נמי השולח עירובו ונתנו חוץ לאלפים אמה אפי' אמה אחת הרי זה לא יזוז ממקומו דהוי ליה כיוצא לדעת מחוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות. אמר רב נחמן אמר שמואל היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינונות וזהו תחום שבת: