ואסור לו לאדם לילך בשבת יותר מאלפים אמה ממקום שקנה בו שביתה מערב שבת בין השמשות דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה כיצד אם שבת בעיר אפי' היא גדולה כאנטוכיא כל העיר כולה היא לו כארבע אמות ויש לו אלפים אמה לכל רוח. ואם שבת בשדה במקום שאין שם היקף מחיצות יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שביתתו ואם יש שם היקף מחיצות יש לו ממקום ההיקף ולחוץ אלפים אמה לכל רוח. ואפי' אם ההיקף הוא גדול כמה כורין ודוקא אם הוקף לדירה אבל אם לא הוקף לדירה אם הוא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מטלטל בכולו וחוצה לו אלפים אמה. ואם היא יותר משבעים אמה ושיריים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ומונה אלפים אמה ממקום שביתתו דהנך מחיצות כיון דלא הוקפו לדירה כמאן דליתנהו דמי ואם שבת בעיר ויש מחוץ לעיר בתוך שבעים אמות ושיריים בית הראוי לדירה עושין אותו עיבור לעיר ויש לו מאותו הבית ואילך אלפים אמה ואם מאותו הבית יש לו בית אחר ועוד בית אחר והן כולן קרובים זה לזה בתוך שבעים אמות ושיריים מהלך את כולם וחוצה להן אלפים אמה. בפרק כיצד מעברין אמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם.
שבלי הלקט · סימן צ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.