שבלי הלקט · סימן צ״ג, ז׳

והר' אברהם ב"ר יוסף זצ"ל השיב לי מה ששאלת על פרישת מפה על השלחן וברכת המזון אם חשיבה הפסקה אם לאו איני יודע מי הכניסך לספק זה ומה יש להסתפק שלא תהא הפסקה הדבר פשוט אחרי שאדם מברך ברכת המזון הרי גמרה לה הסעודה ואם סועד עוד אחריה הרי היא נחשבת סעודה אחרת. וכך השיב הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל למר יהודה אחי שני נר"ו דברכת המזון חשיבה הפסקה וזהו לשונו. כתבת על שלש סעודות שאנו מפסיקין בתוך הסעודה אי הוי הפסקה בפרישת מפה אי לא תשובה נראה דלא סגי בפרישת מפה דכיון דילפינן להו מתלתא היום דכתיבי בקרא בעינן שלש סעודות חלוקות לגמרי לכל הפחות בברכת המזון וכן ראיתי את אבא מרי ז"ל נוהג. גם מפליג קמעא בקריאת מזמור קטן כגון ה' רועי לא אחסר אבל פרישת מפה לא אשכחן בשום דוכתא דהויא הפסקה אלא להכירא בעלמא שהרי שבת קובעת לעצמה אבל הכא בעינן שתהא הפסקה חשובה שתהא עולה מן המנין של ג' סעודות דאע"ג דמקילינן בהשלמת מיני תרגימא כמו לענין י"ד סעודות לר' אליעזר דאמר דחייב אדם לוכל בסוכה קודם חזרה דתניא אם השלים במיני תרגימא יצא אלמא חשיבה סעודה כדאיתא בפרק הישן מיהו בין מרובה בין מועטת הפסקה בעינן שתהא חלוקה ומופסקת מאותה שלפניה. באגדה. ר' עקיבה היה יושב ובוכה בשבת אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו וקראת לשבת עונג אמר להם זה עונג שלי יש מוכיחין מכאן שאדם שמזקת לו אכילה שאינו רגיל לאכול הרבה שפטור מג' סעודות דהיינו עונג שלו וכמעט שהוא אסור לאכול דהא קא מצער ליה מה דאכיל ואינו נראה לי דגרסינן בפרק הישן שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את ר' אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום מהו שאוכל סעודה אחת ואיפטר. אמר לו בכל יום אתה ממשיך כמה פרפריות לעצמך ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך. הכא נמי יש לומר שאע"פ שמזקת לו האכילה צריך להמשיך סעודה אחת לכבוד קונו. ואם אינו יכול לאכול אכילה מרובה מפני שמזקת לו יאכל אכילה מועטת ולא יבטל מג' סעודות: