ועוד כתב דנראה לו שאין צריך לקדש בסעודה שנייה על הכוס שהרי כבר קידש בשחרית ואם תאמר גם בשחרית לא יקדש שהרי כבר קידש מבערב אינו דומה לפי שבערב צריכין לקדש כדאמרינן זכרהו על היין בכניסתו ובסעודת שחרית נמי הא אמרינן אין לי אלא בלילה ביום מניין ת"ל את יום וכיון שקידש פעם אחת בשחרית למה יקדש עוד בצהרים והראיה על זה דגרסינן בירושלמי רב אחא ורב אבהו בשם ר' יוסי ב"ר חנינא אמרו שאסור להתענות עד שש שעות בשבת אמר ר' יוסי בר בון מתני היא קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה הא למדת שאחר שש שעות כבר נקדש היום מאליו כל שכן שהרי כבר קידש פעם אחת בשחרית ולמה יקדש עוד והרי כבר עבר רובו של יום ואין לדמותו למי שטעה ולא קידש קדוש היום מבערב שחוזר ומקדש דזה שטעה לא קידש כלל וכדי שלא תשתכח תורת קידוש וכן נהגו קדמונינו ז"ל ומורי הר"ר מאיר זצ"ל היה מקדש גם בסעודה שנייה אבל לא שמעתי טעם מפיו:
שבלי הלקט · סימן צ״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.